בפרשתנו התורה מפרטת ומונה את כמויות וסכומי הכסף והזהב ושאר התרומות שהביאו בני ישראל למשכן, ובפתח הפרשה היא אומרת 'אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת'. ומביא רבינו האור החיים הקדוש את דברי חכמינו שכל מקום שנאמר 'אלה' בא לפסול ולמעט אחרים, ושואל רבינו הקדוש מה בא למעט כאן???

ומבאר רבינו הקדוש שכל דבר שהוא חשוב סופרים ומונים אותו, ומחמת החשיבות שהיה בנדבת המשכן ציווה ה' לספור את הכסף, ועל זה באה התורה ומרמזת למעט ולפסול את כל שאר המניינים שבעולם, כי בהתבוננות אמיתית אין לכסף עצמו שום ערך וחשיבות. ולכן נקרא כסף בביטוי 'מנה' וזה קיצור של המילים 'מה אתה מונה', שלמרות שיש לך הרבה כסף ואתה סופר מתוך ערך, דע לך שזה הכל דמיונות בעלמא, ואין לכסף שום חשיבות עצמית.

וזה לשון קודשו: 'אומרו אלה לפסול כל מנינים שבעולם, כי כל מה שימנה אדם מקניינים המדומים, אין מניינו מנין, ושמו מורה עליו מה אתה מונה, אבל מנין זה עומד לעולם, והטעם להיות מנין המשכן המופלא אשר שכן שם אלוהי עולם ה'. עד כאן לשון קודשו.

ובפרשת פנחס כותב רבינו הקדוש לפרש את תפילת רבי נחוניא בן הקנה 'אנו עמלים בדברי תורה והם עמלים בדברים בטלים, אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר'.

ולכאורה קשה מאוד הרי כל אדם שעובד מקבל על עבודתו תשלום כסף ומדוע זה נקרא אינו מקבל שכר???

וכותב רבינו הקדוש וזה לשון קודשו: והטעם כי לא יעמוד קנין המדומה, והגם שיעמוד, הבל הוא. עד כאן לשון קודשו.

ומוסיף רבינו הקדוש שלכן השבט של בני התורה שמו 'יששכר' לומר שדווקא זה ישנו לשכר אמיתי וקיים לעולם ועד, אבל כל שכר ועמל חוץ מתורה, עליו אמר שלמה המלך 'מה יתרון לאדם בכל עמלו'.